ביופסיית כליה

בדיקות רפואיות הן לא דבר שמישהו אוהב במיוחד אבל בתור אנשים בוגרים, כולנו מבינים שלעיתים אין ברירה ועלינו לעבור אותן או באופן שגרתי בכדי לברר מה מצבנו, או באופן חריג כאשר עלינו לברר יותר לעומק בעיה מסוימת ממנה אנו סובלים.

אחת הבדיקות שנמצאות כיום בשגרה לצורך בירור של מגוון מצבים היא בדיקה שנקראת "ביופסיה". במהלך בדיקה זו, לוקחים חתיכה של רקמה מהאיבר אותו אנו מעוניינים לבדוק.

לרוב הדגימה נלקחת באמצעות החדרה של מחט חלולה אך לעיתים ניתן לקחת דגימת ביופסיה גם במהלך ניתוח, למשל- ניתוח להסרת גידול.

ביופסיות מסוימות נלקחות תחת אלחוש מקומי או לפעמים הרדמה כללית, בעוד שאחרות נלקחות ללא צורך בהרדמה כלל.

לאחר נטילת דגימת הביופסיה, הדגימה עוברת מספר תהליכים של חיתוך, קיבוע, צביעות בחומרים כימיים מיוחדים ועוד.

לאחר כל התהליכים הנ"ל, מתבוננים על הדגימה תחת מיקרוסקופ אור, ולעיתים גם תחת מיקרוסקופים מתקדמים יותר בכדי לאתר מאפיינים מיוחדים של הרקמה והתאים המרכיבים אותה, שיכולים להעיד על קיום של מחלות.

התיאור הנ"ל נכון לגבי כלל הביופסיות המבוצעות אולם לביופסיות כילה יש מספר מאפיינים ייחודיים עליהם נעמוד במאמר הבא.

למה מבצעים ביופסיית כליה ולמי מבצעים אותה?

יש צורך ליטול דגימת ביופסיה מכליה בכדי לאפיין מבחינה פתולוגית את המאפיינים של מחלת הכליה אותה, או לעיתים לצורך קבלת אבחנה של מחלת כליה. ביופסיית הכליה יכולה גם לתת אינדיקציה בנוגע לשלב ולקצב ההתקדמות של מחלת הכיליה.

האוכלוסיות שיופנו בדרך כלל לקבוצה זו הן אנשים שהתגלתה אצלם תסמונת נפרוטית– זוהי תסמונת בה מופרשים מעל ל-3.5 גרם של חלבון בשתן מידי יום. הכליות לא אמורות להפריש חלבון בשתן באופן תקין ולכן זה מצב שדורש בירור.

אנשים אחרים שיופנו לביופסיות כיליה הם מי שהתגלתה אצלם אי ספיקה כילייתית חדשה שהסיבה לה אינה ברורה. כמו כן, מבצעים ביופסיה לצורך איתור מידת הפגיעה בכיליה כתוצאה ממחלות סיסטמיות כמו לופוס או וסקוליטיס. נפוץ במיוחד לבצע ביופסיית כיליה לאחר השתלת כליה בכדי לבדוק את המצב של הכליה המושתלת ולוודא שאין דחייה של השתל.

אוכלוסיות שלא יכולות לעבור ביופסיית כליה הן: אנשים הסובלים מציסטות מרובות בכליות, אנשים הסובלים כרגע מזיהום חריף בכליה, מי שיש לו רק כליה אחת, אנשים הסובלים מנטייה מוגברת לדימומים או נוטלים תרופות לדילול דם, אנשים עם לחץ דם גבוה שאינו מאוזן, מי שיש לו גידול בכיליה ומי שסובל מעודף משקל רב.

כיצד מתבצעת הבדיקה ומי מבצע אותה?

לפני הבדיקה יש לבצע מיפוי של הכליות תחת אולטרסאונד או CT בכדי לאתר באופן מדויק את המיקום שלהן, ואת האזור אותו אנו מעוניינים לדגום. כמו כן, מוודאים שאין באזור כלי דם גדולים בכדי לא לפגוע בהם ולגרום לדימום.

הבדיקה עצמה מבוצעת כאשר החולה שוכב על הבטן. מחטאים את אזור הגב (אזור הכסל) בו שוכנות הכליות ומזריקים לאזור הרדמה מקומית. לאחר מכן הרופא הנפרולוג או הרדיולוג שמבצע את הבדיקה, מחדיר לתוך הכיליה מחט חלולה, לרוב במספר אתרים, בכדי לדגום חתיכות מרקמת הכיליה. החתיכות הנ"ל מועברות לבדיקה פתולוגית ועוברות את התהליך המצוין בתחילת המאמר.

לאחר ביצוע הבדיקה, החולה נשאר לרוב לאשפוז של לילה בבית החולים כאשר עליו לשכב במשך מספר שעות על גבו בכדי למנוע דימומים. למחרת בבוקר הוא צריך לקום מהמיטה. במהלך האשפוז יש להקפיד על צריכת נוזלים, לעיתים בעירוי, לבדוק את לחץ הדם ולבצע ספירת דם. במידה וכל הבדיקות תקינות, הנבדק חוזר לביתו להמתין לתוצאות הבדיקה.

סיבוכים אפשריים

כמו בכל בדיקה פולשנית, גם בדיקה לביופסיית כליה אינה חפה מסיבוכים. הסיבוכים הנפוצים הם:

• דימום מהכליות- דימום זה יכול להתבטא כשתן דמי אולם לרוב הוא פוסק מעצמו. יש לדווח לרופא על כל מקרה של דם בשתן לאחר ביצוע ביופסיית כילייה בכדי שהרופא יוכל לטפל אם יש צורך. במקרים נדירים ישנו דימום חריף שמצריך התערבות ניתוחית.
• החדרה של זיהום- באם הסטריליזציה של אתר החדרת המחט לא נעשית כראוי או שאין שמירה על ניקיון האזור לאחר הבדיקה, יכול לחדור זיהום לכליה שיוביל לעליית חום, כאבים וצמרמורות. יש לשים לב לסימנים אלו כי הם מצריכים טיפול דחוף.
• כאבים- זוהי תופעת הלוואי השכיחה ביותר והיא לרוב מגיבה טוב לטיפול של משככי כאבים. לרוב אין צורך להמשיך בטיפול יותר ממספר ימים בודדים לאחר הבדיקה.