אי ספיקת כליות כרונית היא מחלה ממושכת שמתקדמת ומחמירה עם הזמן. הכליות מאבדות אט אט מתפקודיהן הרבים. לכליות תפקיד משמעותי בסינון הדם מרעלים. בנוסף הן מייצרות את ההורמון אריתרופויטין שאחראי על הגברת ייצור תאי דם אדומים. תפקיד חשוב נוסף של הכליות קשור בבקרה של לחץ הדם.
הטיפול האולטימטיבי לאי ספיקת כליות הוא השתלת כילייה חדשה ובריאה. מכיוון שמלאי הכליות העומדות לתרומה הוא מוגבל, הטיפול העיקרי הוא דיאליזה.
רופאים רבים ממליצים לדחות כמה שניתן את טיפולי הדיאליזה כיוון שהינם טיפולים פולשניים הפוגמים באורח חייו של המטופל.
מספר דרכים לטפל באי ספיקה כילייתית לפני שמתחילים לטפל בדיאליזה
מטרות הטיפול באי ספיקה כילייתית כרונית היא ראשית להאט את קצב ההתקדמות, למנוע הידרדרות ככל שניתן ולאחר את המועד בו החולה יאלץ להתחיל בדיאליזה.
מעבר לכך, הטיפול מטפל בסיבוכים ובמחלות נלוות (כמו סוכרת ויתר לחץ-דם).
מטרה נוספת של הטיפול היא להכין את החולה לקראת טיפולי הדיאליזה או השתלת הכילייה.
הטיפולים באי ספיקה כילייתית לפני דיאליזה
- לחץ דם לא מאוזן – מכיוון שבכליות קיים מנגנון מאוד מדויק שאחראי לשמירה על ערכי לחץ דם תקינים, במצב של אי ספיקה חשוב לטפל בבעיה שעלולה להיווצר. החולים מקבלים תרופות לאיזון לחץ הדם כתלות בכמות החלבון שהם מפרישים בשתן. ניתן גם לתת משתנים.
- הפרשת חלבון בשתן – רמות גבוהות של חלבון בשתן הן אינדיקציה למחלת כילייה. ככל שיש יותר הפרשה של חלבון בשתן, המחלה מתקדמת מהר יותר. ישנן תרופות המאטות את הפרשת החלבון בשתן ובכך מאטות את קצב התקדמות המחלה. התרופות הנ"ל מעכבות אנזימים וחוסמות קולטנים להורמונים.
- דרך נוספת לשליטה על רמות החלבון בשתן היא על-ידי הגבלת כמות החלבון הנצרך בדיאטה. מקובל לצרוך ביום 0.8 גרם חלבון על כל ק"ג של משקל גוף, ולזה להוסיף את כמות החלבון האובד בשתן.
- איזון רמת השומנים בדם – רמה גבוהה של שומן בדם מרעה את תפקוד הכליות. רמת כולסטרול LDL הרצויה היא עד 100 מ"ג/ד"ל. אם לא מצליחים להגיע לאיזון בעזרת דיאטה או תזונה נכונה, מתחילים טיפול בסטטינים דוגמת ליפיטור או סימווסטטין.
- עישון – ההמלצה הגורפת לחיים בריאים בכלל היא להפסיק לעשן. באופן ספיציפי לחולי כליות, עישון והחומרים שבסיגריות גורמים להידרדרות של המחלה הכילייתית וירידה בתפקודי כיליה.
- איזון רמת סוכר – לא אחת סוכרת היא גורם להתפתחות אי ספיקת כליות כרונית. חשוב לשמור על רמת סוכר מאוזנת בדם בכדי למנוע הידרדרות במצב. איזון טוב הוא כזה בו רמת HbA1C, המייצגת איזון רמת סוכר בדם בשלושת החודשים האחרונים, היא נמוכה מ-7%.
- הימנעות מתרופות שעוברות פינוי מהגוף דרך הכילייה – תרופות מסויימות עוברות תהליכי פירוק ופינוי מהגוף על-ידי הכילייה. יש להתייעץ עם הרופא, ובמקרה הצורך אף להימנע מנטילת תרופות שכאלה בכדי להקטין עומס על הכילייה מצד אחד, ולמנוע מצב של הצטברות תוצרי פירוק רעילים של התרופות בגוף מצד שני. דוגמאות לתרופות כאלה הן: משככי כאבים ונוגדי דלקת מקבוצת ה-NSAID'S כמו נורופן, וכן חומרי ניגוד המשמשים בבדיקות דימות כגון CT.
- אנמיה – מכיוון שהכילייה מייצרת את ההורמון אריתרופויטין שמווסת את ייצור תאי הדם האדומים, יכולה להיווצר אנמיה. ניתן לטפל באמצעות מתן ברזל דרך הפה או הוריד. אם אין שיפור מתחילים במתן אריתרופויטין סינתטי.
- רמת סידן – יכולה להיות נמוכה כי הסידן יוצא בשתן בכליות שאינן מתפקדות. מטפלים על-ידי מתן סידן חיצוני.
- חמצת – יכול להיווצר מצב של עודף חומציות בפגיעה כלייתית. מטפלים במתן ביקרבונט שסותר את החומצה.
ראו גם: