אחד מהמצבים הקשים והמסוכנים ביותר בעולם הרפואה הוא דלקת בכליה, וטיפול יעיל ומהיר חיוני על מנת להציל את הכליות ולמנוע נזק ארוך טווח. הטיפול בדלקת בכליה והפרוגנוזה, נקבעים על פי מספר גורמים עיקריים:
- סוג הפגיעה – הטיפול בפגיעה חריפה שונה לעומת פגיעה כרונית. במקרים אלו יש חשיבות עליונה לאבחנה האם מדובר בפגיעה חריפה שהופיעה תוך מספר ימים או האם מדובר בפגיעה כרונית שמתבטאת לאחר שנים של נזק כלייתי.
- הגורם לפגיעה הכלייתית – הטיפול לדלקת בכליה נקבע על פי הגורם. קיימים גורמים רבים למחלות כליה דלקתיות, ובהתאם לאטיולוגיה בוחרים את הטיפול המתאים.
- מידת החומרה – מידת החומרה של המחלה משפיעה באופן ישיר על אגרסיביות הטיפול. במידה ומדובר במחלה "שקטה", שאינה מתקדמת, ניתן לבחור בטיפול קל יחסית. לעומת זאת, במקרים של מחלה "סוערת", המתקדמת בעוצמה ייבחר טיפול אגרסיבי וקשה יותר.
- סימני המחלה – כאשר מטפלים בדלקת בכליה חשוב לטפל גם בסימנים השונים אותם גורמת המחלה, כמו יתר לחץ דם, בצקות וכו'.
הטיפול ביתר לחץ דם על רקע דלקת בכליה
אחד הביטויים האופייניים והחשובים ביותר של גלומרולונפריטיס הוא יתר לחץ דם, וקיימת חשיבות עליונה לטפל בו מהר ולאזן אותו על ידי תרופות.
השמירה על לחץ הדם חשובה מאוד על מנת להגן על הכליות ולמנוע את ההתדרדרות בתפקודי הכליה.
ברוב המקרים, שילוב של תרופות ממשפחת חוסמי ACE ומשתנים עוזר מאוד לאיזון לחץ הדם ולהגנה על רקמת הכליה.
הטיפול בגורם לפגיעה הכלייתית
הטיפול היעיל ביותר לדלקת בכליה הוא טיפול בגורם לפגיעה הכלייתית. ברוב המקרים, קיים גורם כלשהו שעורר את הפגיעה הכלייתית, ועל מנת להגן על הגוף ועל הכליה מפני הפגיעה, חשוב מאוד לטפל בגורם לפגיעה ולהסיר אותו מהגוף.
סוגי הטיפול העיקריים לגורמים הנפוצים לדלקת בכליה:
- סטרואידים ותרופות לדיכוי חיסוני – עיקר התהליך הגורם לנזק הכלייתי במחלות אלה הוא תהליך דלקתי, ולכן כמעט בכל המקרים משתמשים בסטרואידים ותרופות נוספות כמו ציקלופוספמיד, אימורן, ציקלוספורין וכו', וזאת על מנת לדכא את התהליך הדלקתי ולמנוע את המשך הפגיעה. חשוב לזכור שבחירת הטיפול נקבעת על פי עצמת הנזק הכלייתי, ולכן חשוב מאוד לבצע ביופסיה בכל מקרה של גלומרולונפריטיס. יש לציין, שבמקרים רבים התהליך הדלקתי שבכליה הופך לכרוני, ובמצבים אלה על החולים לקחת תרופות לדיכוי חיסוני במינונים שונים לאורך כל חייהם.
- טיפול במחלת הרקע – חלק מהגורמים החשובים לפגיעה כלייתית הוא מחלות דלקתיות סיסטמיות כמו לופוס או ווסקוליטיס (דלקת של כלי דם). במקרים אלה, יש לטפל באמצעות סטרואידים ואימונוסופרסיה (תרופות לדיכוי המערכת החיסונית כמו ציקלופוספמיד) בהתאם לפגיעה הכלייתית. מכיוון שהטיפול נקבע על פי עצמת הפגיעה הכלייתית, יש לבצע במקרים אלה ביופסיית כליה על מנת להעריך את הפגיעה הכלייתית.
- גלומרולונפריטיס על רקע זיהום – ברוב המקרים מדובר בזיהום בסטרפטוקוק, ולכן ניתן לטפל בו באנטיביוטיקה. הטיפול האנטיביוטי אמנם לא משפיע על הפרוגנוזה הכלייתית, אך הוא עוזר לסלק את החיידק מהגוף במידה ועדיין נמצא שם.
- החלפת פלזמה – במצבים של מחלות המתווכות על ידי נוגדנים (כמו מחלת Goodpasture או מחלות מסוג Pauci immune), מבצעים לעתים החלפת פלזמה על מנת לסלק את הנוגדנים שגורמים לנזק הכלייתי.
- דיאליזה – במקרים של דלקת כלייתית חריפה ופגיעה קשה ברקמה הכלייתית ובתפקודי הכליה, מופיע מצב בו יכולת הסינון של הדם נפגעת באופן קריטי, ויש לבצע דיאליזה על מנת למנוע נזקים סיסטמיים ארוכי טווח. האינדיקציות החשובות לדיאליזה הן פגיעה מוחית (על רקע רעלים בדם), מחסור חמור באלקטרוליטים וחמצת קשה.