חולי דיאליזה נאלצים להתמודד מידי יום ביומו עם קשיים רבים הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי. עצם היותם תלויים במכשיר חיצוני כדי להמשיך לחיות יוצר תחושות קשות המלוות במכאובים פיזיים ונפשיים.
אחוז גבוה מהסובלים מאי ספיקת כליות סופנית שנזקקים עקב כך לטיפולי דיאליזה, מראים גם סימנם של תת תזונה אשר מתרחשת בעיקר עקב ירידה בתיאבון.
לתת תזונה יש יכולת לנבא החמרה במצב ואף תמותה של חולי הדיאליזה. מסיבה זו חשוב מאוד שלא להזניח מקרים של תת תזונה, לא להתעלם מהסימנים וכמובן – לטפל בבעיה בזמן.
למרות שמטופלי דיאליזה נדרשים להקפיד על דיאטה מאוזנת, המותאמת על ידי דיאטנית נפרולוגית עדיין נוטים חולי הדיאליזה למצב של תת זונה עקב מצבם.
טיפול בעזרת הדיאליזה
הכליות הן איבר הסינון החשוב ביותר בגוף האדם. הן מסננות דרכן כל יום 180 ליטרים של דם ומנקות מתוכו פסולת ורעלים שמפונים דרך השתן. לא ניתן לחיות לאורך זמן ללא פעילות הסינון של הכליות ולכן קיימים טיפולי הדיאליזה.
הדיאליזה יכולה להיות מסוג המו-דיאליזה בו דמו של האדם מסונן דרך מכשיר המחקה את פעילות הכליות, הליך זה מתבצע כשלוש פעמים בשבוע.
סוג אחר של דיאליזה היא הדיאליזה הפריטוניאלית בה מוחדרת תמיסה לחלל הבטן של החולה שמסננת לתוכה את הרעלים מספר פעמים ביום.
ירידה בתיאבון בחולי דיאליזה
חולים הסובלים מכשל כלייתי נוטים לצבור בגופם חומרים רעילים שבאופן טבעי אמורים להיות מפונים על-ידי הכליות. הצטברות זו פוגמת לא אחת בתיאבון וכתוצאה מכך החולים ממעטים לאכול.
לעיתים חוסר התיאבון הוא תוצאת של מחלות אחרות שהן נלוות לכשל הכילייתי. חולים אלה, אם וכאשר יגיעו לטיפולי דיאליזה, יגיעו במצב קשה יותר.
אמצעי לדחיית הצורך בדיאליזה בסובלים מכשל של הכילייה הוא דיאטה דלת חלבון. זו אמורה להקטין את העומס הקיים על הכליה ולהאט את התקדמות המחלה. הבעיה היא שדיאטה דלה בחלבון יכולה לגרום לחסר קלורי, וכתוצאה מכך הדרך למצב של תת משקל אינה ארוכה.
רופאים שמבחינים בירידה בתיאבון וסימנים של תת משקל אצל המטופלים שלהם, יעדיפו לעיתים להקדים את התחלת הטיפולים בדיאליזה בכדי לסלק מהגוף את החומרים הרעילים, ולספק לו את הערכים הקלוריים להם הוא זקוק.
הדיאטה המומלצת לחולי דיאליזה היא עשירה מאוד בחלבון וחולים רבים מוצאים שקשה להם לעמוד בה. מסיבה זו הם אינם מקבלים את סך כל הקלוריות שהם אמורים לקבל, מה ששם אותם בסכנה לתת תזונה.
הסיבה לכך שהמטופלים אינם צורכים את סך כל הקלוריות שהם אמורים קשורה לאובדן התיאבון: הדיאליזה גורמת לשינויים בחוש הטעם ולתחושת יובש בפה שמקשים על האכילה. בנוסף, בין טיפול אחד למשנהו, מצטברים בגוף חומרים רעילים שגם הם מדכאי תיאבון.
מלבד תת התזונה, בעשור האחרון מתפרסמים מחקרים רבים המצביעים על כך שתזונה דלה בקלוריות מלווה לרוב בשלל מצבים דלקתיים. מצב זה אינו רצוי בכל אדם, אך חמור אך יותר במי שמערכות הגוף שלו אינן מתפקדות כשורה כמו חולי דיאליזה.
הטיפול בתת תזונה
הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא לברר מהי הסיבה לתת התזונה.
האם היא בגלל מחלה דלקתית מלווה? האם מסיבות נפשיות? האם מדובר בבעיה פיזיולוגית?
לאחר שהתבררו הסיבות, הטיפול יכול להיות מתן חלבונים וחומרים נוספים שחסרים לתוך הוריד בזמן טיפולי הדיאליזה עצמם.
אפשרות אחרת היא הכוונה לתזונה נבונה במתן מזון רפואי המותאם במיוחד לחולי דיאליזה ומכיל את כל החומרים להם הם זקוקים . החיסרון באפשרות זו היא עלותו הגבוהה של המזון הרפואי שאינו נכלל בסל התרופות.
חשוב מאוד שכל התהליך יהיה מלווה על-ידי דיאטנית קלינית מוסמכת שתדע לבנות לחולה הדיאליזה תפריט מתאים שיספק את צרכיו התזונתיים והפיזיולוגיים.