חשיבות שמירת התזונה בזמן דיאליזה

טיפול בדיאליזה ניתן לחולים אשר סובלים מכשל (בדרך כלל תמידי) של תפקוד הכליות. הדיאליזה למעשה מחליפה את תפקוד הכליות בניקוי הדם מעודפים של מלחים, נוזלים ופסולת.

מטופלי דיאליזה נדרשים להקפיד על דיאטה מאוזנת, המותאמת לכל חולה באופן ייחודי על ידי דיאטנית נפרולוגית. בזמן הטיפול עלולים לאבד החולים את הרצון לאכול ועלולים לסבול מתת תזונה אשר עלולה לגרום להחמרה במצב ואף לתמותה. לכן, יש מידית לטפל במצב של תת תזונה.

באופן כללי, הדיאטה המיוחדת כוללת הגבלה של כמות האשלגן, כמות הזרחן, וכמות הנוזלים הנצרכת על ידי החולה מידי יום. הדיאטנית עוקבת אחר הדיאטה המותאמת לכל חולה, ומשנה אותה במידת הצורך על פי הערכים הנמדדים בבדיקות דם שגרתיות. הדיאטנית היא גם הכתובת עבור החולה במידה ואינו יודע אם מותר לו לצרוך מאכל מסויים.

מרכיבים חשובים בתזונה נכונה למטופלי דיאליזה

אשלגן

אשלגן הוא מינרל החשוב לתפקוד השרירים, העצבים והלב. כאשר יש עודף אשלגן בגוף, נמצא החולה בסכנה לחולשה של השרירים, הפרעות קצב, ודום לב. כאשר יש חוסר באשלגן, עיקר הסכנה היא ללב. טיפולי דיאליזה מהסוגים השונים עשויים לגרום לעלייה או לירידה מסוכנת ברמת האשלגן בגוף, אשר הרמה הרצוייה היא 3.5-5 mmol/L.

הדיאטה האישית המותאמת לכל חולה כליות מגדירה כמה פירות וירקות (שהם מקור האשלגן העיקרי) מומלצים לכל חולה. קיימים פירות וירקות עם מעט אשלגן, אותם מותר לצרוך (כמו אבטיח, תפוח, בצל, כרובית ומלפפון), פירות וירקות עם רמה בינונית של אשלגן, שצריכתם מוגבלת (כמו אפרסמון, סברס, קלמטינה, תות, בטטה, גזר, סלק ופלפל), ןפירות וירקות עשירים באשלגן שבדרך כלל אסורים לחולי דיאליזה (כמו אבוקדו, ענבים, רימונים, פירות יבשים, עגבניות ופטריות).

כמו כן, מומלץ לחולי דיאליזה להמנע בקפה, אלכוהול, שוקולד, קטשופ ועוד מוצרים שנחשבים לעתירי אשלגן. בנוסף, מקבלים החולים הוראות לגבי אופן הבישול של המוצרים השונים באופן שיווסת את כמות האשלגן שבהם.

זרחן

זרחן הוא מינרל החשוב לבניית העצמות, בעיקר מתוך איזון בין רמתו לרמת הסידן. כאשר ערכי הזרחן גבוהים מידי, משתחרר הסידן מהעצמות ומחליש אותן. הרמה הרצויה של זרחן בדם היא 2.5-4.5 mmol/L.

הדיאטות המותאמות לחולי דיאליזה כוללת המנעות ממזונות עשירים בזרחן, יחד עם שימוש בתרופות "קושרות זרחן" (כמו ראנג'ל), אשר גורמות לשימוש הזרחן עוד לפני שהוא נספג בדם. התרופות נלקחות תמיד ביחד עם הארוחה.

המזונות שמהם כדאי לחולי דיאליזה להמנע משום שהם עשירים בזרחן כוללים מוצרי חלב, חלקי בשר פנימיים ומאכלי ים, ירקות שונים כגון אפונה, גרעינים ועדשים, פירות יבשים, קקאו, חיטה מלאה, שמרים ואבקת אפייה.

נוזלים

הכליות נפטרות מנוזלים באופן טבעי באמצעות השתן. חולי דיאליזה בדרך כלל מיצרים כמות קטנה של שתן (אם בכלל). לכן חשוב לווסת את כמות הנוזלים שמכניסים לגוף. עודף נוזלים עשוי לגרום לעלייה בלחץ הדם, כאבי ראש, החלשות הלב, שבץ מוחי, קוצר נשימה (עקב הצטברות נוזלים בריאות), נפיחות ובצקת בעיניים וברגליים וכאבי בטן.

חולי הדיאליזה נדרשים לחשב את כמות הנוזלים שהם צורכים (משתיה וממזון), ולהיות מודעים כל הזמן לכמה הם שותים. אפילו כאשר מדובר בתרופות, ממליצים לחולים להמנע מבליעת כדורים עם מים (במידה שהם מצליחים לעשות זאת), ואם התרופה דורשת מים- לצמצם את כמות המים למינימום הנדרש.

ישנן דרכים מומלצות שונות על מנת להפחית את תחושת חוסר הנוחות שעשוייה להגרם כתוצאה מויתור על שתייה (תחושת הצמא או תחושת היובש בפה).

למשל, ממליצים לחולי הדיאליזה לוותר על מזונות שגורמים לצמא (כמו מאכלים מלוחים), לשתות בכמויות קטנות פעמים רבות ביום, למצוץ קוביות של קרח במקום מים (זה מרווה יותר!), לגרגר מים בלי לבלוע, למצוץ סוכריות, לשתות באמצעות קש (מקטין את כמות המים), להרבות בצחצוח שיניים (להקטנת תחושת חוסר הנוחות בפה.