הסברה אשר עולה ממחקר חדשני הוא כי אבנים בכיס מרה מהווים סיכון להתפתחות אבנים בכליות. המחקר אשר בדק את העלייה בסיכון זה, ופורסם בכתב עת אורולוגי (Journal of Urology), גרס כי הגורם המשותף לשתי התופעות עלול להיות שינוי באוכלוסיית החיידקים בגוף כתוצאה מהאבנים בכיס המרה.
על פי ממצאי המחקר, אשר כלל כ- 240,000 אנשים אשר נבדקו לטווח ארוך (14-24 שנים), הקבוצה אשר סבלה מאבנים בכיס מרה, היו בעלי סיכון מוגבר ב 26%-32% לפתח גם אבנים בכליות, בהשוואה לקבוצת הביקורת אשר לא סבלה מאבנים בכיס מרה. קשר זה בין התופעות נמצא גם בכיוון ההפוך, כך שהקבוצה אשר סבלה מאבנים בכליות, הייתה גם בעלת פוטנציאל לאבנים בכיס מרה.
עורכי המחקר ניטרלו השפעת גורמים שונים כמו משקל גוף, נוכחות מחלות כרוניות כמו סוכרת או הרגלי תזונה, ועדיין מצאו קשר בין שתי האבחנות.
סוגי האבנים בשני המקרים שונה, מכיוון שאבנים בכליות בנויות, בדרך כלל מסידן, בעוד שאבנים בכיס מרה מורכבות מכולסטרול, ולכן חיפשו החוקרים מנגנון אחר אשר יוכל להסביר את הקשר הקיים. יש צורך במחקרים נוספים אשר יוכלו לאשש את הקשר הקיים מבחינה אפידמיולוגית, וגם מבחינת חקר המנגנון המשותף לשתי התופעות.
מהם אבנים בכיס מרה?
האבנים הינם משקעים העשויים כולסטרול או פיגמנט של עודף בילירובין, בגדלים שונים, אשר מצטברים בדרכי המרה, וגורמים לכאבים בבטן העליונה. תפקידו של כיס המרה הוא לאגור נוזלים אשר יקלו על תהליך העיכול בעת שיחרורו.
נשים מעל גיל 60 הינה קבוצה הנמצאת בסיכון להתפתחות אבנים בכיס מרה, כמו גם אנשים הסובלים מעודף משקל, אנשים המרבים באכילת שומנים ללא סיבים ואנשים בעלי היסטוריה רפואית של אבנים בכיס מרה.
בדרך כלל בתחילתו של תהליך התפתחות האבנים, לא יהיו כאבים. הכאבים החזקים ברביע העליון של הבטן, יתרחשו רק על רקע חסימת צינור המרה. לפעמים ירגיש המטופל כאבים אשר מוקרנים לכל החלק העליון של הבטן והגב.
האבחנה תכלול בדיקות הדמיה שונות, כמו CT, או בדיקות דם אשר יאבחנו מינון חריג של בילירובין, אלקטרוליטים ואנזימים שונים המשתתפים בתהליך. הטיפול באבנים, לרוב, יהיה פולשני ויכלול ניתוח לכריתת כיס המרה (Cholecystectomy).
עוד על הגורמים לאבנים בכיס המרה
מאפייני אבנים בכליות
בעבר, שתי התופעות של אבנים בכליות ואבנים בכיס המרה לא נחשבו קשורות אחת לשנייה, מכיוון שמדובר על שתי מערכות שונות בגוף, ואבנים מסוגים שונים.
אולם, העלייה בשכיחות התופעה של אבנים בכליות גורמת לחקור את מנגנוני התופעה. האבנים בכליות הינם משקעי מלחים, המורכבים בעיקר מסידן אוקסלאט, ציסטין וחומצה אוראית (שתנן). פעמים רבות, הסובלים מאבנים בכליות יסבלו גם ממחלת גאוט. נשים אף הם נמצאות בקבוצת הסיכון לפתח אבנים בכליות, בדומה לשכיחות לחלות באבנים בכיס מרה.
הגורמים לאבנים בכליות יהיו חוסר איזון במאזן ה PH, התייבשות וחוסר נוזלים כרוני, זיהומים בדרכי השתן, היסטוריה רפואית ונטייה גנטית, והיסטוריה של אבנים בכיס מרה. התסמינים של אבנים בכליות יהיו כאבים עוויתיים בדרך כלל באזור הגב התחתון עד המפשעה, הקאות, דם בשתן (גלוי או סמוי) ולפעמים אף עצירת שתן, כתוצאה מחסימה.
הסיבוכים מהם מנסים להימנע הינם חסימה בזרימת השתן, והעלאת הלחץ על הכליה עד כדי פגיעה בלתי הפיכה בה.
מעבר לכך, אבנים בכליות מהווים קרקע פורייה להתרבות חיידקים שונים. במקרים אלה יש לטפל באופן מיידי. בכדי להימנע ממצבים אלה, יש לשתות כמויות רבות של מים, לשמור על תזונה דלה בסידן ועשירה בסיבים תזונתיים, הפחתה באכילת סוכרים ומשקאות אלכוהוליים.