המודיאליזה היא השיטה הנפוצה ביותר לביצוע דיאליזה. בשיטה זו מסונן הדם שנלקח מן החולה דרך מכשיר הדאליזה, ומוחזר לחולה עם ריכוז תקין של אלקטרוליטים (מלחים בדם) ועם רמה מופחתת של רעלים. כמעט כל טיפולי הדיאליזה הנעשים היום נעשים בשיטה זו.
כיצד עושים המודיאליזה?
המודיאליזה מזקיקה גישה ישירה אל זרם הדם – כדי לאסוף את הדם לסינון ולהחזירו אל הגוף. לעיתים קרובות, מכיוון שיש לבצע מספר רב של טיפולי דיאליזה לחולה, יוצרים באופן מלאכותי חיבור בין וריד לעורק, בדרך כלל בזרוע, כדי לאפשר גישה יעילה אל זרם הדם של החולה. חיבור זה נקרא arteriovenous fistula.
דמו של החולה מועבר בצינורות אל הכליה המלאכותית – dialyzer, ומושרה בסביבה שבה ריכוז החומרים נקבע מראש על ידי הרופא לפי צורכי החולה. מכיוון שבדמו של חולה אי ספיקת כליות מצטברים שתנן (Urea) ותרכובת חנקן, ורמות האשלגן עולות, התמיסה בה משתמשים (שנקראת גם דיאליזאט – dialysate) איננה מכילה כלל שתנן, ויש בה רמות משתנות של אשלגן. הרעלים שמצטברים בדם, וחומרים שנותרו בו בעודף ולא מופרשים על ידי הכליות, עוברים בדיפוזיה (על ידי השוואת ריכוזים) דרך הממבראנה במכשיר אל נוזל הדיאליזאט, שמוחלף באופן שוטף על ידי המכשיר.
יעילותה של דיאליזה משתנה על פי משכה, קצב זרימת הדם דרך מכשיר הדיאליזה, קצב הזרימה והרענון של תמיסת הדיאליזאט, ושטח הפנים של הכליה המלאכותית. קצב זרימת הדם דרך המכשיר נע בין 250 ל – 500 מ"ל לדקה.(לשם השוואה, בגופו של אדם מבוגר בערך חמישה ליטרים של דם). הלחץ של נוזל הדם במכשיר (הלחץ ההידרוסטטי) מוביל ליציאה של מים מנוזל הדם, כתחליף למים שמפרישות הכליות בשתן.
עבור רוב החולים במצב הסופי של הכליות, נדרשות בערך תשע עד שתים עשרה שעות של דיאליזה מדי שבוע, המחולקות בדרך כלל לשלושה טיפולים. אלו נערכים בבתי חולים, בקופות חולים או במכוני דיאליזה.
סיבוכים של המודליאליזה
המודיאליזה היא תהליך רפואי מורכב, עם סיבוכים לא מעטים. בין יתר הסיבוכים של המודיאליזה ירידה בלחץ הדם, האצה במחלות כלי דם (כדוגמת טרשת עורקים), איבוד של תפקוד שארי של הכליה (גם היכולת המעטה התפקודית של הכליה אובדת לאחר המודיאליזה ממושכת), קרישי דם, זיהומים בעקבות חדירה חוזרת אל כלי הדם, דימומים, הפחתה בכמות כדוריות הדם הלבנות, ומחלה דלקתית שנקראת אמילועידוסיס, ומופיעה בשכיחות גבוהה אצל מטופלי דיאליזה. ראו גם: המודיאליזה ושיעורי תמותה.
לעיתים, כאשר הדיאליזה מתבצעת מהר מדי, וריכוז החומרים בדם משתנה באופן קיצוני ומהיר, יסבול החולה מ"תסמונת אובדן שיווי המשקל" (disequilibrium syndrome), המאופיינת בכאבי ראש, בלבול, ולעיתים נדירות התקפים.
ראו גם:
דו"ח מבקר המדינה מצא כי הטיפול הניתן לחולי כליות במדינת ישראל אינו מספק ומיושן