מחלות טובולו-אינטרסטיציאליות הן מחלות הפוגעות באבוביות (טובולי) וברקמת החיבור (אינטרסטיציום). לשני חלקים אלה מהכליה תפקיד חשוב ביותר באיזון האלקטרוליטים ופעילות הכליה התקינה, ולכן מחלות אלה גורמות נזק כלייתי נרחב.
הסיבות השכיחות למחלות הטובולו-אינטרסטיציאליות הן מחלות דלקתיות אוטואימוניות, זיהום ותרופות.
המחלות הטובולואינטרסטיציאליות יכולות להיות אקוטיות או כרוניות, ובמקרים רבים להוביל לאי ספיקת כליות.
הגורמים למחלות כליה טובולו-אינטרסטיציאליות
הפגיעה הטובולו-אינטרסטיציאלית מופיעה בדרך כלל על רקע הרעלה או מחסור בחמצן. המחסור בחמצן מופיע לאחר שלא זורם מספיק דם אל אבוביות הכליה או האינטרסטיציום, מצב הגורם לנזק. לעומת זאת, הרעלה מופיעה לאחר שימוש בתרופות או זיהום שגורם לפגיעה ישירה באבוביות ובאינטרסטיציום המובילה בסופו של דבר גם כן לנמק.
הגורמים העיקריים למחלות הכליה הטובולואינטרסטיציאליות הם:
- אנטיביוטיקה – יכולה לגרום לנזק כלייתי שמתבטא במחלה טובולו-אינטרסטיציאליות. התרופות הנפוצות שעושות זאת הן משפחת הבטא-לקטמים (פניצילין וצפלוספורינים), ציפרופלוקסין, אריתרומיצין, ריפמפין, רספרים ועוד…
- NSAID – תרופות נפוצות ביותר שמשמשות להקלה על כאב ודלקת. ברוב המקרים הן גורמות לפגיעה במנגנון אחר, אך הן גם יכולות לגרום למחלה טובולו-אינטרסטיציאליות. התרופות הנפוצות מקבוצה זו הן איבופרופן (אדוויל, נורופן), וולטרן, אטופן, נקסין וכו'.
- תרופות נוספות – כמו אלופורינול, סימטידין, פניטואין.
- זיהום – מזהמים שונים יכולים גם כן לגרום למחלה טובולו-אינטרסטיציאליות. המזהמים הנפוצים הם חיידקים (בעיקר סטרפטוקוק ולגיונלה), או וירוסים (כמו אפשטיין-בר).
- מחלות סיסטמיות – מחלות סיסטמיות שונות כמו מיאלומה נפוצה, מחלות ראומטיות או דלקות חוזרות בדרכי השתן יכולות גם כן לגרום להופעת פגיעה כלייתית טובולו-אינטרסטיציאלית. מחלות אלה הן מחלות כרוניות, וברוב המקרים הפגיעה הכלייתית תהיה כרונית גם כן.
סימנים למחלה טובולו-איטרסטיציאלית
הסימן העיקרי למחלה טובולואינטרסטיציאלית הוא עודף שתן.
במקרה זה, הפגיעה באבוביות ובאינטרסטיציום גורמת לכך שהכליה לא מצליחה לרכז את השתן כהלכה, ולכן מופקת כמות גדולה מאוד של שתן.
אבחנה של מחלות טובולו-אינטרסטיציאליות חריפות
האבחנה של מחלות אלה נעשית על ידי מספר בדיקות מעבדה, אך ללא ממצאים ספציפיים. אי לכך האבחנה נעשית בעיקר על ידי היסטוריה רפואית וחשיפה לתרופות. הבדיקות האבחנתיות החשובות הן:
- בבדיקות דם – חמצת ורמת אשלגן גבוהה – הנגרמות על רקע הפגיעה באבוביות והביעה באיזון האלקטרוליטים.
- בבדיקת שתן – חלבון בשתן (עד 2 גרם ליום). מחלה אינטרסטיציאלית תתבטא בנוכחות של אאוזינופילים בשתן, ולעומת זאת מחלה טובולרית תתבטא בנוכחות של קאסטים חומים.
- ביופסיה – ניתן לראות תמונה מתאימה, ולפיה להבין מהי רמת הפגיעה הטובולרית ומהי רמת הפגיעה האינטרסטיציאלית ולהעריך את הפרוגנוזה.
מחלות טובולואינטרסטיציאליות כרוניות
מחלת כליה טובולו-אינטרסטיציאלית יכולה להופיע גם כמחלה כרונית, המתבטאת כאי ספיקת כליות כרונית.
הגורמים העיקריים למחלה הכרונית הם חשיפה לגורמים למחלת כליה טובולו-אינטרסטיציאלית חריפה, אך קיימים גורמים נוספים כמו חסימת דרכי שתן, מחלות ריפלוקס, שימוש כרוני במשככי כאבים, וחשיפה למתכות כבדות.
ממצאי המעבדה של המחלה הכרונית דומים מאוד לממצאים במחלה החריפה, אך עם זאת ניתן יהיה לראות את הירידה ההדרגתית הכרונית בתפקודי הכליה.
הטיפול במחלת כליה טובולו-אינטרסטיציאלית
הטיפול במחלת הכליה הטובולואינטרסטציאלית מתבסס על טיפול בבעיה העיקרית ולאחר מכן טיפול בסימפטומים. הטיפול בבעיה הראשונית שגרמה לפגיעה הכלייתית כולל את הפסקת החשיפה לתרופה, טיפול בזיהום או במחלת הרקע שגרמת למחלה.
ניתן להעריך את רמת התפקוד הכלייתי והפרוגנוזה על פי רמת רקמת הצלקת שמופיעה באינטרסטיציום. ברגע שנראה שיש אבדן גדול של רקמה, ככל הנראה המצב הולך להתדרדר לאי ספיקת כליות סופנית הדורשת טיפול בדיאליזה או השתלה.
ראו גם: