טיפול במחלות כליה

הטיפול במחלות כליה מתבסס על טיפול בגורם העיקרי למחלה ובתופעות הנלוות לפגיעה הכלייתית. קיימים גורמים רבים למחלות כלייתיות, כאשר הנפוצים בהם הם אבנים בכליות, דלקת, זיהום חיידקי בדרכי השתן וירידה בנפח הדם.

כאשר מטפלים במחלות הכליה, יש כמובן לטפל בגורם המקורי להן, והפסקתו עוזרת ברוב המקרים לשיפור המצב.

הביטוי העיקרי של מחלות כליה הוא יתר לחץ דם, חלבון בשתן ובצקות, והטיפול במצבים אלה הוא כמובן סימפטומטי בהתאם לביטוי הקליני. יש לציין שקיימת חשיבות עליונה לטפל ביתר לחץ הדם, מכיוון שהורדת לחץ הדם עוזרת להגן על הכליה ולשפר את סיכויי ההישרדות.

טיפול בדלקת בכליה

דלקת בכליה, אשר נקראת גם גלומרולונפריטיס היא מצב קשה הנגרם על רקע דלקת בכלי הדם הקטנים של הכליה. ברוב המקרים, גורמים דלקתיים שונים (כמו נוגדנים או קומפלקסים אימוניים) תוקפים את כלי הדם הכלייתיים וגורמים לנזק.

הטיפול במקרים אלו הוא על ידי טיפול אנטי דלקתי, כאשר ברוב המקרים משתמשים בסטרואידים ותרופות לדיכוי מערכת החיסון כמו ציקלופוספמיד.

הטיפול בתרופות האלה מפחית את פעילות מערכת החיסון ומוריד את התגובה הדלקתית ואת הפגיעה הכלייתית הנגרמת כתוצאה ממנה.

טיפול באבנים בכליות

אבנים בכליות הוא מצב נפוץ ביותר, בו מופיעים משקעים באבוביות הכליה ובדרכי השתן הגורמים לכאב אופייני.

הטיפול באבנים בכליות משתנה על פי גודל האבן וסוגה. במקרים של אבנים קטנות, ממתינים עד שהן יוצאות באופן עצמאי דרך השתן. במקרים אלו, ממליצים למטופלים לשתות הרבה מים, להשתמש במשככי כאבים ובמקרים קשים בתרופות ממשפחת חוסמי אלפא כמו דוקסיזיצין. במקרים של אבנים גדולות, יש לבצע פרוצדורות להסרת האבן או ריסוקה, כמו ניתוח, ריסוק על ידי גלי קול או טכניקות נוספות.

טיפול בזיהום חיידקי – פיילונפריטיס

פיילונפריטיס הוא מצב שכיח של זיהום חיידקי בכליה, המוכר גם בשם דלקת בדרכי השתן. בעוד רוב מקרי הדלקת בדרכי השתן פוגעים בשלפוחית השתן, קיימים מצבים בהם הזיהום עולה אל הכליה וגורם לנזק כלייתי. בכל מקרה של דלקת בדרכי השתן, הטיפול הוא אנטיביוטיקה (נהוג להשתמש בציפרופלוקסין, זינאט, מיקרודנטין או רספרים). מלבד הטיפול האנטיביוטי, ניתן להשתמש בתכשירים להקלה על הכאב והסימנים, כמו סידורל או משככי כאבים מכל סוג אחר.

טיפול בפגיעה כלייתית על רקע ירידה בנפח הדם

מצב נפוץ ביותר הגורם לנזק כלייתי במנגנון פרה-רנלי, אשר מופיע במקרים של התייבשות, כוויות, איבוד נוזלים, אי ספיקת לב ועוד… במקרה זה קיימת חשיבות עליונה להעלאת נפח הדם ואיזון האלקטרוליטים, ולכן מטפלים בחולים בעיקר בנוזלים, וכמו כן מטפלים בבעיה שגרמה לאיבוד הנפח.

טיפול בסימנים הקליניים של הפגיעה הכלייתית

מלבד הטיפול בגורם לפגיעה הכלייתית, קיימת חשיבות רבה גם לטיפול בסימנים השונים והקלתם. הטיפול בסימנים העיקריים של מחלות כליה הוא:

• יתר לחץ דם – אחד הביטויים הקליניים החשובים ביותר של פגיעה כלייתית הוא יתר לחץ דם, והטיפול בו חיוני להגנה על רקמת הכליה. ברוב המקרים משתמשים בתרופות להורדת לחץ דם ממשפחת חוסמי ACE, אשר מלבד יכולתם להוריד את לחץ הדם הם תורמים רבות להגנה על הכליה.
• בצקות – ביטוי נוסף של פגיעה כלייתית הוא בצקות, המופיעות לאחר איבוד מאסיבי של אלבומין בשתן. הטיפול העיקרי בבצקות הוא משתנים, אשר עוזרים להוריד את נפח הנוזל בגוף.
• מצב של קרישיות יתר – איבוד החלבון בשתן גורם גם למצב של קרישיות יתר, המופיע לאחר שהגוף מאבד פקטורים אנטי קרישתיים. מדובר במצב מסוכן שדורש טיפול במדללי דם, ובדרך כלל משתמשים בתרופות כמו קלקסן או קומדין.