מהי דיאליזה?

דיאליזה היא שיטה מלאכותית אשר נועדה להחליף את תפקידן של הכליות אצל חולה הסובל מכשל זמני או קבוע שלהן.

תפקיד הכליות בגוף

הכליות משמשות כמסננת הגדולה של הדם בגופנו. באופן תקין, הכליות אחראיות על הפרשת חומרי הפסולת של הגוף דרך השתן, ובקרה על מאזן המים והמלחים בגוף – כמות המים והמלחים המופרשים בשתן, או נספגים מחדש בכליה. הדם המגיע לכליה מסתנן דרך פקעת של נימים שנקראת הגלומרולוס (Glomerulus). התסנין הראשוני עובר בצינורות הכליה, וממנו נספגים חומרים שונים חזרה אל הגוף, ומופרשים חומרי פסולת אל השתן.

במצבים שונים מפסיקות הכליות לתפקד. הפרעה כזו בפעילות התקינה יכולה להיות אקוטית – חדשה ומהירה, או כרונית, לאחר מחלת כליות ממושכת שהתדרדרה. כאשר הכליות לא מספקות תפקודים חיוניים לגוף, ניתן להחליפן במכונת הדיאליזה, שמסננת את הדם וממלאת את תפקיד הכליות באופן כמעט מושלם. לדיאליזה,למעשה, שתי מטרות שונות, המשקפות שני היבטיים בתפקוד הכליה: הסרת הרעלים בדיפוזיה, והסרת עודף הנוזלים שמצטברים בגוף – אולטראפילטרציה (Ultrafiltration).

אינדיקציות לדיאליזה – מתי עושים דיאליזה?

קביעה של צורך בדיאליזה לא נעשית על פי מדדים מעבדתיים של תפקודי כליות, למרות שאלו נמצאים וזמינים, אלא על פי שורה של מצבים קליניים המרמזים על סכנה קרובה ללא ביצוע דיאליזה כתחליף לכליות. בין המצבים האלו, המחייבים ביצוע דיאליזה: אגירת נוזלים שאינה מגיבה לטיפול בתרופות משתנות (הכליה, כזכור, אחראית על ויסות כמות השתן המופרשת מהגוף), עלייה מסוכנות ברמות האשלגן בגוף, חמצת (ירידה ברמת ה – pH בדם), פגיעה מוחית בעקבות הצטברות רעלים – המכונה אנצפלופתיה, הצטברות נוזלים סביב הלב (פריקדיטיס), הצטברות של רעלים בגוף הגורמים לתסמונת אורמית (מגוון תסמינים המתאימים לחוסר תפקוד של הכליות).

כיצד מתבצעת דיאליזה?

קיימות שתי שיטות עיקריות לביצוע דיאליזה. הדיאליזה הנפוצה ביותר היא המודיאליזה, הכוללת העברה של הדם דרך מכשיר הדיאליזה, סינונו במכשיר, והחזרת הדם המסונן לזרם הדם. צורה נוספת לביצוע דיאליזה היא דיאליזה פריטוניאלית, הכוללת הסננה של חומרי פסולת דרך חלל הבטן, ושימוש בקרום הצפק (פריטונאום) כמסננת.

דיאליזה מבוססת על העיקרון של דיפוזיה והשוואת ריכוזים , דרך ממברנה עבירה למחצה. בכל סוגי הדיאליזה קרום כלשהו משמש כמחסום חצי חדיר, דרכו יכולים חומרים מסויימים לצאת מן הדם ולהשוות את הריכוזים עם התמיסה שמעברה השני של הממברנה. כך, על ידי קביעת ריכוזי החומרים בתמיסה שבה משתמשים לביצוע הדיאליזה ניתן לשלוט בקצה ובכמות החומרים המסולקים מן הדם.

טיפולי דיאליזה קשים וארוכים. הזמן הארוך נידרש לביצוע הדיאליזה (לפחות בהמודיאליזה), הפגיעה באיכות חייו של החולה, והנוכחות התכופה במוסדות רפואיים מקשים מאוד ל חיי החולה. הטיפול עלול להעמיד את החולה בסיכון מוגבר למחלות לב, אך עם זאת, מדענים גילו לאחרונה סמן המאפשר למדוד את רמת הסיכון של החולה טרם טיפול הדיאליזה.

לעיתים קרובות משמשת דיאליזה כטיפול "מגשר" עבור חולים שכליותיהם חדלו לפעול עד לביצוע השתלת כליה. בדרך כלל זקוקים החולים שנמצאים במצב ספוני של הכליות לתשע עד שתים עשרה שעות של דיאליזה, המחולקות לשלוש פגישות (המצב מעט שונה בהקשר של דיאליזה פריטוניאלית).

עם זאת, המצאתה של הדיאליזה, לפני כשישים שנה, פתחה פתח חדש ותקווה לחולי כליות רבים, ומאפשר חיים ארוכים במקרים שבהם לא היה מרפא לחולים בעבר. יחידות לביצוע דיאליזה קיימות כיום בכל בית חולים, במרפאות רבות של קופות חולים מחוץ לבתי החולים וכן במכוני דיאליזה.

ראו גם:

דו"ח מבקר המדינה מצא כי הטיפול הניתן לחולי כליות במדינת ישראל אינו מספק ומיושן

מידע נוסף: דיאליזה באתר MedicineNet