מחלות כליה הן מצב חמור ביותר, אשר בדרך כלל דורש טיפול מיידי. הטיפול במחלות כליה מתבצע בהתאם לגורם, כאשר ברוב המקרים התגברות על הגורם המרכזי למחלת הכליה יכול לסייע בשמירה על הכליות ומניעת נזק לטווח ארוך.
הגורמים העיקריים למחלות כליה
הגורמים למחלת כליה מתחלקים לפגיעה באספקת הדם לכליה, בפגיעה ברקמת הכליה עצמה ופגיעה באיסוף השתן.
פגיעה באספקת דם לכליה
אלה פגיעות נפוצות מאוד המובילים לירידה בתפקודי הכליה, ופגיעה מסוג זה נקראת גם פגיעה פרה-רנלית, מכיוון שעיקר הנזק נגרם לפני הגעת הדם לכליה.
במנגנון זה, הכליה מקבלת פחות דם, יכולת הסינון יורדת ואף יכול להיווצר נזק איסכמי. הגורמים החשובים לפגיעה באספקת דם לכליה הם:
- איבוד נוזלים – מקרים של איבוד נוזלים גורמים לירידה בנפח הדם המגיע לכליה ולפגיעה ביכולת הסינון שלה. איבוד נוזלים יכול להיגרם על רקע התייבשות, כוויות, מחסור בשתיית נוזלים וכו'.
- תרופות להורדת לחץ דם – חלק מהתרופות להורדת לחץ דם גורמות לירידה באספקת הדם הכללית, ולכן מובילות גם לירידה באספקת הדם לכליה. אי לכך, קיימות תרופות שונות שאסור לתת לחולי כליה, וחשוב לבצע בדיקות למעקב אחר תפקודי כליה בחולים המטופלים בתרופות להורדת לחץ דם.
- זיהום – זיהומים בדם גורמים במקרים רבים לירידה בלחץ הדם, ועל כן לירידה באספקת הדם לכליות.
- תרופות לשיכוך כאבים – תרופות לשיכוך כאבים יכולות להוביל לירידה באספקת הדם לכליה, ועל כן לנזק כלייתי. אצל אדם בריא, שימוש בתרופות לשיכוך כאבים לא גורם לנזק קליני, אך אצל אנשים עם בעיה בתפקודי כליות או לכאלה המטופלים בתרופות להורדת לחץ דם (בעיקר במעכבי ACE), שימוש במשככי כאבים יכול להוביל לנזק כלייתי. התרופות העיקריות הגורמות לנזקים מסוג זה הן תרופות ממשפחת NSAID, כמו איבופרופן (אדוויל ונורופן), נקסין, אטופן, וולטרן ותרופות דומות.
- כשל כבדי – כשל כבדי חמור יכול להוביל לתופעה שנקראת סינדרום הפטו-רנלי (כבדי-כלייתי), אשר מובילה לאי ספיקת כליות. הסיבה לכך היא התפתחות מיימת וירידה בנפח הדם, הגורמת בסופו של דבר לנזק כלייתי.
פגיעה בכליה עצמה
סוג נוסף של פגיעה כלייתי מופיע על רקע פגיעה ברקמת הכליה עצמה. במקרים אלה, הרקמה הכלייתית נפגעת, יכולת סינון הדם והפרשת השתן נפגמת ומופיעה אי ספיקת כליות. הגורמים העיקריים לפגיעה ברקמת הכליה הם:
- גלומרולונפריטיס – דלקת של כלי הדם הקטנים בכליה (נקראים גלומרולי) אשר עשויה לגרום לפגיעה כלייתית נרחבת. קיימים גורמים רבים לגלומרולונפריטיס, אשר יכול להופיע על רקע זיהום, בעקבות מחלות תורשתיות או כחלק ממחלות דלקתיות סיסטמיות כמו לופוס.
- שימוש בתרופות – בדומה לפגיעה הפרה-רנלית, תרופות מסוגים שונים יכולים להוביל לנזק כלייתי. במקרה זה, הפגיעה מופיעה באבוביות הכליה, וגורמת לנזק קשה ביותר. התרופות הנפוצות הגורמות לנזקים האלה הם אנטיביוטיקה (בעיקר פניצילין, צפלוספורינים ואמינוגליקוזידים), חומר ניגוד ותרופות לטיפול באוסטאופורוזיס.
- קרישי דם – קיימים מקרים בהם קרישי דם עשויים להיתקע בכלי הדם הקטנים של הכליה ולגרום לנזק איסכמי לרקמה הכלייתית. הקרישים מופיעים בדרך כלל אצל אנשים החולים במחלות קרישיות יתר, או במצבים חריפים כמו TTP/HUS.
חסימת ניקוז השתן מהכליה
סוג נוסף של גורם לפגיעה כלייתית מופיע על רקע חסימה של ניקוז השתן מהכליה. פגיעות מסוג זה נקראות גם פוסט רנליות, מכיוון שהפגיעה עצמה נמצאת אחרי הכליה. במקרים אלו, עיקר הפגיעה גורמת ל"הצפת" הכליה בנוזל ונזק כלייתי. הגורמים העיקריים לחסימת ניקוז שתן הם:
- הגדלת בלוטת הערמונית – מצב שכיח אצל גברים, אשר הגדלת הערמונית מונעת את יציאתו האפקטיבית של השתן
- סרטן – מחלות ממאירות כמו סרטן שלפוחית השתן, סרטן הערמונית ואפילו סרטן המעי הגס יכולות להפריע ליציאת השתן החוצה.
- אבנים בכליות – תופעה נפוצה שגורמת להפרעה קשה ביציאת האבנים דרך השופכנים אל שלפוחית השתן.