מחלות כליה יכולות להופיע בהריון כתוצאה מההריון, כחלק מהשינויים בהריון וכחלק ממחלות כרוניות אשר היו עוד לפני ההריון. השינויים הפיזיולוגיים המופיעים בהריון משפיעים על הכליות בצורה משמעותית, ויכולים לגרום להופעת מחלת כליות חדשה או להחמרת מחלת כליות קיימת.
בנוסף, לעתים במהלך ההריון יכולים להופיע סיבוכים שונים אשר גורמים לאי ספיקת כליות חריפה אשר דורשת טיפול מיידי. החשיבות הרבה של מערכת הכליות באיזון נפח הדם ולחץ הדם באה לידי ביטוי במצבים כמו רעלת הריון או יתר לחץ דם הריוני, אשר מופיעים בסיכון מוגבר בנשים הסובלות ממחלות רקע כלייתיות.
אי לכך, חשוב מאוד לעקוב במהלך ההריון אחר התפקוד הכלייתי, נוכחות חיידקים בשתן ולחץ הדם. לנשים עם מחלת כליות כרונית מומלץ להיות במעקב נפרולוגי קבוע ולהתייעץ עם רופא העוסק בהריון בסיכון לגבי אופי המעקב הנדרש.
השינויים בתפקודי הכליה במהלך ההריון
במהלך ההריון מופיעים שינויים בתפקודי הכליות, ויכולים להופיע שינויים בקצב הפינוי, חלבון וסוכר בשתן ושינויים נוספים. השינויים בתפקודי הכליה הם שינויים פיזיולוגיים, הקשורים לשינוי במאזן הנוזלים בגוף ולהשפעת ההורמונים ולרוב חסרי משמעות בנשים בריאות.
לעומת זאת, בנשים הסובלות ממחלות רקע מסוגים שונים (לא רק מחלות כליה), השינוי הזה בתפקודי הכליה יכול לגרום להחמרה במצבן. השינויים המשמעותיים המופיעים בתפקודי הכליות במהלך ההריון הם: עליה נפח הפלזמה הזורם בכליות בכ-50-70%, עליה בקצב הפינוי הכלייתי לכ-150% מהנורמה, ירידה ברמות האוריאה והקריאטינין בדם (סמנים למעקב אחר תפקודי הכליות) וירידה בלחץ הדם.
בנוסף, מופיעים במערכת הכליות שינויים אנטומיים כמו הגדלת הכליה והרחבת השופכנים והמערכת המאספת אשר מגבירים את הסיכון לדלקות בדרכי השתן.
כל השינויים הללו יכולים לגרום להתפרצות מחלת כליה חריפה או להחמרת מחלת כליה קיימת, ועל כן חשוב לעקוב אחר תפקודי הכליה במהלך ההריון.
דלקות בדרכי השתן בהריון
בשל השינויים האנטומיים שהוזכרו ונוכחות הסוכר בשתן, הסיכון של נשים בהריון לפתח דלקות בדרכי השתן עולה גם הוא. לעומת נשים שאינן בהריון, הרחבת השופכנים ואגן הכליה מגדילים את הסיכון לפתח פיילונפריטיס (דלקת של דרכי השתן המערבת את הכליה עצמה המלווה בחום וצמרמורות) ב-25%, אשר מעלה את הסיכון לפגיעה בהתפתחות העובר, מות עובר ברחם או לידה מוקדמת. ועל כן, בהריון לא לוקחים סיכון ומטפלים בכל מצב של חיידקים בשתן באמצעות אנטיביוטיקה. במידה ואכן מופיע פיילונפריטיס יש צורך לעתים קרובות באשפוז, ובבדיקת הדמיה של הכליה לאחר הלידה.
הריון בנשים עם מחלת כליה
נשים הסובלות ממחלת כליה כרונית (כמו לדוגמא לופוס) צריכות להיות במעקב רפואי צמוד יותר במהלך ההריון. בשל הקשר בין מערכת הכליות לאיזון לחץ הדם, חשוב מאוד לעקוב בקפדנות אחר שינויים בלחץ הדם, על מנת לזהות בזמן רעלת הריון.
באופן כללי, לנשים עם תפקוד כלייתי מאוזן פרוגנוזה טובה מאוד, ורובן יולדות בזמן וללא סיבוכים משמעותיים. לעומת זאת, כאשר מחלת הכליה משמעותית יותר, עולה הסיכון לסיבוכים כמו יתר לחץ דם הריוני, רעלת הריון, לידה מוקדמת או פגיעה בהתפתחות העובר.
בנוסף, קיימים מקרים שלאחר הלידה התפקוד הכלייתי יורד עוד יותר והנשים אף יכולות להגיע לאי ספיקת כליות קשה אשר דורשת דיאליזה.
פגיעה בכליות כתוצאה מסיבוכי הריון
בחלק ממקרים סיבוכי ההריון יכולה להופיע גם פגיעה כלייתית קשה. מדובר בעיקר במצבים מסכני חיים כמו רעלת הריון, DIC, תסמונת HELLP, דימום מסכן חיים ומצבים נוספים אשר יכולים להשפיע על התפקוד הכלייתי. אמנם המצבים הללו נדירים יחסית, אך חשוב להבין שלכליות תפקיד חשוב ביותר בגוף, ולכן הן עלולות להיפגע כחלק מסיבוכי ההריון השונים.
ראו גם:
טיפולי דיאליזה ופוריות – האם מקשה על כניסה להריון?