מחלות כליה אוטואימוניות

הכליות הן בין האיברים החשובים ביותר בגופנו. מדי יום ביומו עוברים בכליות קרוב למאתיים ליטרים של דם שכן הכליות אחראיות על סינון הדם ועל יצירת השתן באמצעותו הגוף נפטר מחומרי הפסולת שאין לו בהם צורך. בנוסף לפעולת הסינון הכליות גם אחראיות על הפרשה של הורמונים חשובים לזרם הדם, על ויסות של רמת החומציות בגוף, על ויסות של משק המים ועוד.

ישנו מגוון רחב של מחלות כליה שיכולות לפגוע בתפקוד של הכליות כשלמחלות השונות גורמים שונים ובהתאם לכך גם דרכי טיפול שונות. במאמר שלפניכם נתמקד בגורם האוטואימוני.

מה הן מחלות אוטואימוניות?

מחלות אוטואימוניות הן מחלות שבהן הנזק שנגרם לרקמות הגוף הוא תוצאה של פעילות מערכת החיסון. באדם הבריא שלא סובל ממחלה אוטואימונית, מערכת החיסון פועלת באופן תקין ופוגעת אך ורק בגורמים עוינים כמו למשל פטריות, נגיפים או חיידקים שמהווים סכנה לגוף.

עם זאת, בקרב החולים במחלות אוטואימוניות, מערכת החיסון סובלת מליקוי תפקודי שבעקבותיו היא מזהה את רקמות הגוף השונות ואת תאי הגוף השונים כגורם עוין שיש להילחם בו.

ישנן מחלות אוטואימוניות שבהן תאי מערכת החיסון מזהים את הדופן של כלי דם שונים בגוף כגורם עוין, ישנן כאלו שבהן תאי מערכת החיסון מזהים את מח העצם כגורם שיש להילחם בו וכאמור ישנן מחלות שבהן התקיפה מתבצעת נגד התאים שממוקמים בכליות ומרכיבים אותן.

בחלק מהמחלות האוטואימוניות שפוגעות בכליות הפגיעה ממוקדת בכליות בלבד אך ישנן גם מחלות מערכתיות שבין היתר פוגעות גם בכליות.

בחלק ממחלות הכליה האוטואימוניות הפגיעה לא חמורה במיוחד אך לא אחת מדובר על מחלות קשות מאוד שעלולות להביא לאי ספיקת כליות. במצב זה ללא השתלת כליה או התחלה של טיפולי דיאליזה, החולה ילך לעולמו.

זאבת אדמנתית מערכתית

דוגמה טובה למחלה אוטואימונית שיכולה להביא לנזק כלייתי היא זאבת אדמנתית מערכתית ולמעשה הפגיעה המשמעותית ביותר והקטלנית ביותר של המחלה היא בכליות כשפגיעה זו מהווה את גורם התמותה המרכזי בקרב החולים בזאבת.

יש לציין שלא כל החולים בזאבת יסבלו מפגיעה בכליות שכן ישנם סוגים שונים של זאבת ולא בכולם קיימת מעורבות של הכליות. כך למשל ישנם כאלה שסובלים מפגיעה במפרקים בלבד, אחרים סובלים ממעורבות של הלב ושל כלי הדם ורק החולים בסוגים החמורים של המחלה יסבלו גם מפגיעה כלייתית.

מחלת ברגר

מחלת ברגר או נפרופטיה מסוג IgA היא מחלה שבניגוד לזאבת אדמנתית מערכתית, פוגעת בכליות בלבד. במחלה זו ניתן לראות הצטברות חריגה ומסוכנת של נוגדנים מסוג IgA בכליות של החולים שמביאה באופן הדרגתי לפגיעה בכליות.

כך למשל בקרב בין ארבעים לחמישים אחוז מהחולים ניתן לראות אירועים חוזרים של המטוריה, בשלושים עד ארבעים אחוז מהחולים ניתן למצוא דם סמוי בשתן שלעתים מופיע במקביל להופעת חלבון בשתן, בקרוב לחמישה אחוז מהחולים מתפתחת אי ספיקת כליות חריפה ושליש מהחולים סובלים מירידה הדרגתית בתפקודי הכליות. רבע מהחולים סובלים מאי ספיקת כליות עשרים שנה לאחר התפרצות המחלה.

מה הם הגורמים למחלות כליה אוטואימוניות?

בדומה למחלות אוטואימוניות אחרות, קיימות תיאוריות רבות שמנסות להסביר מדוע המחלות מתפרצות באנשים מסוימים ולא באחרים.

עם זאת אין הסבר אחד שמהווה קונצנזוס לגבי הגורמים שמובילים להתפתחות מחלות הכליה האוטואימוניות בחולים. ככל הנראה מדובר על מחלות מולטיפקטוריאליות, כלומר על מחלות שעל מנת שתתפרצנה בחולים, צריכים להתקיים מספר גורמים במקביל שכוללים מרכיבים גנטיים, מרכיבים סביבתיים (חשיפה לפתוגן מסוים למשל) ועוד.