השתלת כליה הוא הטיפול היעיל ביותר להישרדות של חולי מחלת כליה סופנית. ההשתלה מתאפשרת כתרומה מהחי או מהמת, ובעצם מקנה למושתלים תפקוד כלייתי שחסר להם בגלל מחלתם המקורית.
למרות התקדמות רבה בשנים האחרונות, מושתלי כליה עדיין חשופים לסיבוכים רבים, שעלולים להופיע למרות תפקודי כליה תקינים.
אורך החיים של כליה מושתלת עומד על 10-15 שנים, ועיקר הסיבוכים מופיעים בשנה הראשונה לאחר ההשתלה. חלק גדול מהסיבוכים הם סיבוכים מסכני חיים, ולכן מושתלי כליה חייבים להבין את מצבם ולהיות במעקב שוטף אצל הרופאים.
דחייה של השתל
הסיבוך העיקרי והקשה ביותר בהשתלת כליה הוא דחיה של השתל. למרות מאמצים רבים למציאת תורמים מתאימים, קיימים מקרים רבים של דחיה של השתל.
דחיית השתל נגרמת לאחר שמערכת החיסון של המושתלים מזהה את השתל כגוף זר ותוקפת אותו. מסיבה זו, מושתלי כליה חייבים להשתמש בטיפול לדיכוי מערכת החיסון לאורך כל חייהם. טיפול זה מונע את תפקודה התקין של מערכת החיסון ולכן מפחית את הסיכון להופעת הדחיה.
קיימים 3 מצבים של דחיית השתל:
- מצב היפראקוטי – דחיה של השתל בחדר הניתוח, בדרך כלל על רקע אי התאמה של סוג דם.
- מצב אקוטי – דחיה תוך 6 חודשים, המופיעה אצל 15% מהמושתלים.
- מצב כרוני – דחיה לאחר שנה, במקרה זה הכליה מתדרדרת באופן הדרגתי עד אי ספיקת כליות.
סיבוכים של השימוש בתרופות לדחיית השתל
התרופות לדיכוי החיסוני כוללות תופעות לוואי רבות, כמו רגישות לזיהומים, תשעורת או נשירת שיער, השמנה ולכן גורמות לקושי רב בקרב החולים.
כמו כן, קיימים מקרים רבים של הרעלה כתוצאה ממינון יתר של התרופות או לאור אינטרקציה עם תרופות אחרות.
השימוש בתרופות האלה קשה מאוד למושתלי הכליה, ולכן קיימים מקרים רבים של הפסקה עצמאית של השימוש בתרופות שמסתיים לרוע המזל בדחיית השתל.
זיהומים
הסיבוך העיקרי של הטיפול בתרופות לדיכוי מערכת החיסון הוא רגישות יתר לזיהומים. המטופלים נמצאים במצב בו מערכת החיסון שלהם לא מתפקדת כראוי, ולכן רגישים כמעט לכל הזיהומים האפשריים.
במקרים רבים, הזיהומים לא נשלטים וגורמים למצב של אלח דם המסכן מאוד את חייהם של המטופלים.
זיהום הוא הגורם העיקרי לתמותה במהלך השנה הראשונה לאחר השתלת כליה, ומופיע אצל 40-80% מהמושתלים.
הסיכון להתפתחות זיהומים מוגבר ב-6 החודשים לאחר ההשתלה, מכיוון שבזמן זה מינון התרופות לדיכוי מערכת החיסון הוא הגבוה ביותר, ולכן גם הסיכון להופעת הזיהומים.
בתקופה זו עלולים אף להופיע זיהומים במזהמים אופרטוניסטים כמו CMV (וירוס שכמעט ולא משפיע על אנשים בריאים) האחראי לכשני שליש ממקרי החום אצל מושתלי כליה.
ממאירות
מושתלי כליה נמצאים בסיכון גבוה לממאירות בעיקר בגלל הטיפול בתרופות לדיכוי מערכת החיסון. אצל מושתלים קיים סיכון של פי 2-5 לחלות בסרטן המעי הגס, הריאות, הערמונית, האשכים ושלפוחית השתן.
גידולים נוספים הנפוצים אצל מושתלים עד פי 30 מבאוכלוסיה הכללית הם סרטן העור, לימפומה שאינה מסוג הודג'קין, סרטן הכליה וגידולים במערכת הרביה הנקבית.
סיבוכים אנטומיים
קיימים מספר סיבוכים אנטומיים אשר יכולים להופיע לאחר השתלת הכליה. הסיבוכים העיקריים הם תרומבוזיס בעורק או וריד הכליה, היצרות של עורכי הכליה, דליפת שתן מהשופכנים, חסימה של השופכנים וסיבוכים נוספים אשר גורמים לפגיעה קשה בכליה המושתלת.
יתר לחץ דם וסיבוכים קרדיווסקולריים
לכליה תפקיד חשוב באיזון לחץ הדם, וכ-50% ממושתלי הכליה סובלים מיתר לחץ דם. לאור סיבה זו ואחרות הסיכון למחלה קרדיווסקולרי גדול אצל מושתלי כליה פי 10 מבאוכלוסייה.
ראו גם: